ארבעת המינים כהקבלה לארבעה דפוסי תגובה של ילדים המטפלים בהוריהם:

ארבעת המינים מסמלים את אחדות המשפחה. כל בן משפחה שונה, יחיד ומיוחד בדרכו הוא ויחדיו יוצרים פסיפס משפחתי שיכול להשלים זה את זה. גם אם לפעמים נראה לנו שלא ניתן לשלב כוחות במסע הטיפולי באדם המזדקן במשפחה, ליצור קירבה ותקשורת מיטבית, ארבעת המינים מדגימים כיצד לשוני יש יתרון שיכול להשלים האחד את השני. כאשר המשפחה נקלעת למצב טיפולי בהפתעה או בתהליך הדרגתי אנו רואים ארבעה דפוסי תגובה של בני משפחה מטפלים (1979, Steinman) :

• פעיל יתר (המטפל המוצף) – בן משפחה מטפל המשקיע עצמו בטיפול בהורה עד כדי תחושת הצפה, חרדה, דחייה וחוסר ישע.
• הנמנע הפעיל (המטפל הנמנע) – בן משפחה מטפל שישלם לדוגמה עבור טיפול בהוריו או יותיר לאחיו לטפל בהם ויימנע מכל מגע.
• הנע בין הקבוצות (המטפל האמביוולנטי) – בן משפחה מטפל הנע בין מעורבות יתר להתנתקות מוחלטת בטיפול ובמשפחה.
• הפועל בגישה מאוזנת (המטפל המאוזן) – בן משפחה מטפל המבין ומכיר את הבעיות ומשתדל לתמוך ולסייע בדרך של שיתוף, חלוקת עבודה, פניה לגורמים מקצועיים והשתדלות לנהל את הטיפול באופן מיטבי שלא יגרור אותו רגשית ופיזית למצוקות ההורים.

כדי לשלב כוחות משפחתיים ולמקסם את הסיוע להורה אנו צריכים לדעת לקחת את הייחודיות והיכולת האישית של כל בן משפחה ולשלב אותם כאגודה אחת שתוביל לתקשורת פתוחה וליחסים טובים. מרכיב חשוב בסיוע להורה מזדקן הוא הכשירות הרגשית של בני-המשפחה המשמשים כמטפלים העיקריים לטפל ולתמוך בהורים לכן, המצב האידאלי הוא בן משפחה היודע לקבל החלטות חשובות, לסייע ולתמוך בהורה ויחד עם זאת לשמור על איזון רגשי ופיזי אישי שלו.

נכתב ע"י חגית אדרי – ייעוץ והכוונה לבני משפחה המטפלים בהוריהם