בתחן שושנקר
16/12/2020
1402
היי לכם,
זו שוב בת-חן.
היום רציתי לספר לכם איך אני מתניידת בבית כשאני ללא התותבת, רגע לפני שאני הולכת לישון, או בדרכי למקלחת.
מאז ומתמיד לא היה לי כיסא גלגלים, כל כך חששתי לרכוש אחד כזה. הרגשתי שאם יהיה לי אחד כזה- זו תהיה הוכחה עבורי שאני "נכה", שאני תלויה בכיסא.
קיפצתי על רגלי האחת אל חדר השירותים כשהייתי מתעוררת בלילה, או אל המקלחת לאחר הורדת התותבת – שאינה מתאימה לרחצה. כשהתבגרתי משקלי עלה וכך גם עלה הקושי לקפץ על רגלי האחת, הכאבים בברך, כף הרגל והחשש לפגוע בעמוד השדרה שלי.
נכנעתי ובהתחלה רכשתי לי כיסא משרדי קטנטן ואדום שאתו התניידתי בביתי ללא התותבת, אפילו בישלתי באמצעותו על רגל אחת.
כשעברתי לגור לבד, לקחתי אותו לדירתי החדשה וכך התניידתי במשך שלוש שנים.
לאחר 3 שנים הבנתי שיש דברים שאני לא יכולה, קיבלתי את זה והחלטתי לנסות לרכוש כיסא גלגלים של ממש, לשימוש ביתי בעיקר.
כך קיבלתי את כיסא הגלגלים הראשון שלי, שמשמש אותי היום בהתנידות בבית ההורים- בית רחב שבו ניתן לעבור עם הכיסא בכל חלקי הבית.
השינוי שזה הביא לי גדול במיוחד. אני יכולה לשחרר מעצמי את התותבת גם לעיתים במהלך היום, לנוח ולהמשיך להתנייד באופן חלק על הכיסא שלי, מבלי לדחוף את עצמי באמצעות רגלי השמאלית כמו שאני עושה על הכיסא המשרדי שלי בדירה.
כיסא הגלגלים שלי הקל על כאבי הגב, מאמץ מיותר של רגלי השמאלית והפך את חיי לקלים יותר גם ללא התותבת הממוחשבת שלי.
בפעם הבאה אספר לכם על הדרך שלי לעלות במדרגות לדירתי מבלי לאבד את שיווי המשקל.
להתראות,
בת-חן.
