מערכת עזרים
13/09/2023
391
כאשר מישהו מיקירנו הופך להיות סיעודי, פעמים רבות עולה השאלה "האם להישאר בבית עם עובד זר או לצאת למסגרת של מחלקה סיעודית\ דיור תומך"?
חשוב לזכור שאין "נכון ולא נכון"- לכל אחד מתאים משהו אחר ולפעמים מתחילים עם בחירה אחת ועוברים לבחירה אחרת. 
כדי לדעת בכל זאת מאיפה להתחיל, כדאי להתייחס לכמה שאלות:
- האם הבית מתאים מבחינת נגישות וצרכים? אם כן, אז זה מקל על הבחירה. אם לא ובכל זאת רוצים להישאר בבית, ניתן לעשות התאמות נגישות בעזרת מומחים בתחום. הכל כמובן תלוי ביכולת כלכלית ובמסגרת האפשרויות. למשל אם מדובר בבית רב קומתי ואין מעלית, זה יותר קשה. אם יש מדרגות בתוך הבית, גם פה הדרך לא תהיה קלה…
- האם קיים חדר נוסף שניתן לייחד לעובד הזר? האם יש בן\ בת זוג בבית שיסתדרו עם נוכחות של אדם נוסף?
אם כן אז זה מקל על הבחירה של נשארים בבית. אם לא, זה עלול לייצר מתחים וכעסים.
- האם יש לאדם הנזקק מערכת תמיכה שהוא יכול להיעזר בה? שתפקח, שתדאג לכל מה שיחסר בבית? אם כן, הבית הוא אופציה מצוינת. אם לא, כדאי לעבור אולי למסגרת שתדאג לכלל הצרכים ויהיה בה פיקוח בכל שעות היממה.
- האם קיימת יציבות בריאותית אצל אותו בן\ בת משפחה? אם הוא מסתדר עם השירותים שהקהילה נותנת ואינו נזקק לטיפול רפואי צמוד אז שוב הבית הוא פתרון טוב. אם אינו יציב, נזקק לאשפוזים תכופים ויש צורך בצוות רב מקצועי סביבו, אז מעטפת מוסדית תתאים יותר. תחת השגחה של צוות רב מקצועי סביר להניח שתכיפות האשפוזים ירדו, אך יש לקחת בחשבון שבמקרה של אשפוז, המשפחה היא זו שתקיים את הליווי בבית החולים.
- מה הרקע הנפשי\ מחשבתי\ שיפוטי של אותו אדם? אם מדובר על מישהו יציב, רגוע ואינו מהווה סכנה לעצמו ולסביבה, הבית דווקא ייתן לו את הביטחון והיציבות שהוא זקוק לה. אם מדובר במישהו המתמודד עם תהליכי דימנציה בנוסף למצב הגופני המדרדר, יהיה קשה יותר להישאר בבית. הרבה פעמים מדובר בקשישים ההופכים יום ולילה ומצב זה מתיש מטפל בודד שזקוק גם הוא למנוחה. יש כאלה הסובלים ממחשבות שווא של רדיפה, של גזל (לקחו לי, גנבו לי וכד') וזה יכול להיות מופנה גם כלפי בני משפחה ומטפלים מסורים ביותר. גם פה יהיה קשה להתמודד ללא איזון תרופתי ומסגרת מגנה פיזית. עם צוות שמתחלף כל 8 שעות נמנעת שחיקה של מטפל יחיד.
- האם הצליחה הבחירה עם העובד הזר\ המטפל העיקרי? רבים המקרים בהם מסיבות שונות יש תחלופה של המטפל ואז המשפחה מוצאת עצמה חסרת אונים עם הצורך הדחוף במטפל ואין בנמצא. תקופה זו מאופיינת בעומס טיפולי ורגשי, הפסד ימי עבודה, ותסכול. בהעדר חלוקת תפקידים וזמינות בין כל בני המשפחה זה עלול אף להביא לסכסוכים. פעמים רבות זו תהיה הסיבה לבחור בפתרון חוץ בייתי.
- האם בן\ בת המשפחה אוהבים חברה או מעדיפים להתבודד עם הרגלים קבועים? הבדידות היא אחת הסיבות המזרזות את הקץ. תחת בדידות יטה האדם לדיכאון ויאבד את הטעם לחייו. גם בבית ניתן לדאוג לפעילות וחברה ויש לתת גם על כך את הדעת. לקשישים יש זכאות לשעות מועדון יום אך בתפקוד סיעודי רבים מהם אינם נגישים ומעודדים השתתפות. לניצולי שואה יש ארגונים ששולחים אנשים להפגת בדידות והפעלה וחשוב לדעת את הזכויות. לעומת זאת במסגרת מוסדית ההפעלה ו"חברת השווים" באה כחלק משגרת היום יום ופעמים רבות בן\בת המשפחה "מתעוררים לחיים" ומוצאים טעם חדש בחיים.
ניתן להבין כי ההחלטה אינה פשוטה כלל. בתקופה כל כך עמוסה רגשית ולוגיסטית, נכון לקחת איש מקצוע הבקיא בתחום, למוד ניסיון שיוביל באווירה נינוחה את המשפחה ב"מסע" הזה יד ביד ויעזור להגיע להחלטה הנכונה ביותר ליקירם. בדיוק כמו שבשעת משבר רפואי יאתרו את הרופא המומחה ואם הילד מתקשה בלימודים יבררו על המורה הפרטי הטוב ביותר. ההורים שלנו נתנו לנו את הטוב ביותר וזה הזמן לגמול להם חזרה. כך נכון גם לבן\בת הזוג היקרים שלנו. אין סיבה להתמודד עם המורכבות הזו לבד.
מאמר זה נכתב על ידי לילך כהן אחות פרטית בעלת תואר שני וניסיון של יותר מ 25 שנה. מלווה משפחות בתקופות קשות אלה, עוזרת להם להגיע להחלטה הנכונה עבור יקירם, מנגישה להם את זכויותיהם, פתרונות הקיימים ובעיקר זמינה עבורם לכל מענה ושאלה. ומאמינה שיחד ניתן לעבור את המסע צעד אחרי צעד.
אפשר לקרוא עוד על השירותים הניתנים על ידה באתר : https://lilachcohen.net/
או בפייסבוק : https://www.facebook.com/lilachcohen.net
נערך על ידי מערכת עזרים
