מסגרות דיור

מסגרות הדיור משמשות כבית מגורים חוץ ביתי עבור אוכלוסיות הגיל השלישי, בעלי הצרכים המיוחדים ובעלי המוגבלויות. הרעיון מאחורי בתי המגורים הוא שילוב האוכלוסיה באורח החיים השוטף ויצירת חיי קהילה עשירים ומעניינים, תוך שימת דגש על צרכיהם המגוונים של הדיירים, על כל קשת הרצף התפקודי בתחומים רבים, כגון: סיעוד, תשושי נפש- תשוש נפש הגדרה: הגדרתה של אבחנה זו היא בעצם לאדם אשר צלילותו, מסוגלותו לקבל החלטות יומיומיות ויכולותיו הקוגניטיביות נפגעה ובשל כך אינו יכול לטפל בעצמו. הגדרה זו מתחלקת לשני סוגים תשוש נפשי- בניהול הכספי הכלכלי וכמו כן מתקשה לדאוג לבעיותיו הבריאותיות ולקיחת תרופות קבועות.  תשוש גוף- יתקשה בעיקר לבצע פעולות בסיסיות יומיומית כגון: לבישה ונעילה ובדרך כלל בשני המצבים האדם יצטרך טיפול צמוד ומעקב במוסדות לתשושי נפש או על ידי בן משפחה. השכיחות היא בגיל השלישי בעיקר. הסיבות לכך שאזרח מגיע למצבים אלו משתנות מאדם לאדם כגון: מצב בריאותי וגילו. מסגרת דיור שיקומית נותנת מענה לטיפול במוגבלויות קלות ומתקדמות, מענה טיפולי - קונבנציונלי ואלטרנטיבי - פרא רפואי, תעסוקה יצרנית, בתחום החברתי ואף בתחומי התרבות, הנופש והפנאי. מסגרות הדיור אינן מתמקדות אך בחיים אשר בין כתלי הבית, אלא מציעות פעילות ענפה הכוללת טיולים, נופשונים, פעילויות חברתיות מגוונות ומשמחות במרחבי הטבע ובאתרים השונים. בין סוגי הדיור ניתן למצוא גם מגורים קהילתיים שיתופיים - לאוכלוסייה ברמת התפקוד הגבוה - המאפשרים רכישת כלים ומיומנויות חברתיות, ערכים, תקשורת ולמידה משותפת. ישנם מערכי דיור המפעילים נופשונים הנותנים מענה לאנשים עם צרכים מורכבים ומאפשרים לאנשים עם מוגבלות לבלות וליהנות מחוץ לביתם, מעבר למסגרת הטיפולית הבסיסית והתומכת. מה שגם עשוי לפנות זמן לבני המשפחה למנוחה ולהפוגה מהטיפול בבן המשפחה עם המוגבלות.